להתחבר ל״יש״

החיים אינם רק טובים או רק קשים.

יש בהם גם וגם.

להתחבר ליש אין פירושו להתעלם ממה שכואב, חסר או מבקש שינוי, וגם לא להכריח את עצמנו "לחשוב חיובי".

זו בחירה להפנות את תשומת הלב גם אל מה שכבר קיים בחיינו — אל הטוב, אל האנשים שאנחנו אוהבות, אל הכוחות שלנו, אל הגוף שנושא אותנו, אל הדברים הפשוטים שמזינים ומשמחים אותנו.

כי תשומת הלב שלנו יקרה.

והמקום שאליו אנחנו מפנות אותה משפיע על הדרך שבה אנחנו חוות את החיים.

לראות גם את מה שכבר יש

כל כך קל להתרגל לטוב.

• לבית.
• למשפחה.
• לחברות.
• לבריאות.
• לגוף.
• לעבודה.
• לכוס קפה בבוקר.
• לעץ שפורח בדרך.
• לנשימה שנכנסת ויוצאת מעצמה.

ולפעמים דווקא כשמשהו משתבש אנחנו נזכרות כמה דברים בחיינו קיבלנו כמובנים מאליהם.

הכרת תודה מזמינה אותנו לעצור עוד לפני כן ולומר:

אני רואה את מה שיש.

לא במקום הרצונות והחלומות שלנו — אלא לצדם.

אפשר לרצות עוד, לשנות, לצמוח ולהתפתח, ובאותו זמן להכיר תודה על מה שכבר נמצא כאן.

להתחבר גם ליש שבתוכי

ה"יש" אינו רק מה שיש לי.

הוא גם מה שיש בי.

• הכוחות שפיתחתי.
• הדרך שעברתי.
• הניסיון שצברתי.
• האומץ.
• הרגישות.
• האהבה.
• היכולת לקום מחדש.

ולכן אני אוהבת לשאול גם:

על מה אני מודה לגוף שלי היום?

ו—

מה יש בי — אילו איכויות, כוחות ומתנות כבר נמצאים בתוכי?

גם זו הכרת תודה.

לא רק לעולם — גם לעצמי.