לסלוח

יש כאבים שאנחנו נושאות איתנו הרבה אחרי שהאירוע עצמו הסתיים.

פגיעה. אכזבה. כעס. אשמה. חרטה. מילים שנאמרו ולא נשכחו.

לפעמים נדמה שאנחנו נושאות על הגב תרמיל בלתי נראה ובתוכו פצעים וסיפורים מהעבר שממשיכים להכביד עלינו גם היום.

הסליחה מזמינה אותנו להתחיל להניח את המשקל הזה.

לא למען מי שפגע בנו. למעננו.

סליחה אינה אומרת שמה שקרה היה בסדר

לסלוח אין פירושו להצדיק פגיעה, לשכוח את מה שקרה או לחדש קשר עם מי שפגע בנו.

וזה גם לא אומר לוותר על הגבולות שלנו.

סליחה אמיתית אינה משהו שאפשר לכפות על הלב. היא תהליך של שחרור — האפשרות להפסיק לתת למה שקרה בעבר להמשיך להחזיק ולנהל אותנו בהווה.

אנחנו לא יכולות לשנות את מה שהיה. אבל אנחנו יכולות, בהדרגה, לשנות את המקום שהוא תופס בתוכנו.

ולפעמים האדם שהכי קשה לנו לסלוח לו הוא אנחנו

אנחנו מסתכלות לאחור ושואלות:

• איך עשיתי את זה?
• למה נשארתי?
• למה לא אמרתי לא?
• איך לא ראיתי?

אבל אנחנו שופטות את מי שהיינו אז מתוך הידע והניסיון שיש לנו היום.

סליחה עצמית אינה הסרת אחריות. היא האפשרות לומר:

עשיתי אז את מה שידעתי ויכולתי לעשות. היום אני יודעת יותר — ולכן אני יכולה לבחור אחרת.

הזמנה לתרגול — לשחרר ולסלוח

שלב ראשון — לזהות

קחי כמה נשימות ושאלי את עצמך:

• איזה כאב מהעבר אני עדיין נושאת איתי?
• כלפי מי אני מרגישה עדיין כעס, עלבון, אכזבה או אשמה?
• מה אני מרגישה שאני מוכנה היום לשחרר?

אל תמהרי לסלוח. קודם כול תני מקום לאמת ולרגש.

שלב שני — מכתב השלמה ושחרור

כתבי מכתב לאדם שפגע בך — או לעצמך. המכתב הזה אינו מיועד להישלח או להישמר. להפך. זה המקום שלך להוציא אל הדף, בלי צנזורה, את כל מה שאת עדיין נושאת בתוכך:

• אני כועסת על...
• כאב לי כש...
• נפגעתי כש...
• אני מאוכזבת מ...
• פחדתי ש...
• הייתי צריכה ממך...

כתבי עד שאת מרגישה שהוצאת החוצה את מה שהיה צריך להיאמר.

ואז עשי פעולה פיזית וסמלית של שחרור. קרעי את המכתב לחתיכות קטנות, קברי אותו באדמה, או שרפי אותו בזהירות במקום בטוח, כפי שאנחנו עושות בטקס התשליך.

תוך כדי, נשמי ואמרי לעצמך:

אני משחררת את האנרגיה הזאת מתוכי.
אני משחררת את מה שכבר איני רוצה לשאת.
אני מפנה מקום לחדש.

שלב שלישי — מכתב סליחה

עכשיו, ורק אם את מרגישה מוכנה, קחי דף חדש. כתבי מכתב סליחה לאדם האחר — או לעצמך:

• אני סולחת לך על...
• אני מבקשת את סליחתך על...
• אני סולחת לעצמי על...
• אני מוכנה לשחרר...
• אני בוחרת להמשיך מכאן...

אין צורך להגיע לסליחה "מושלמת". לפעמים עצם הנכונות להתחיל לשחרר היא כבר תנועה של ריפוי.

תרגול בלב — ארבעה משפטים של סליחה וחמלה

לסיום, אני מזמינה אותך לתרגול שאני אוהבת מתוך מסורת ההו׳אופונופונו.

הניחי את שתי כפות הידיים על הלב. עצמי עיניים ונשמי לאט. התחילי דווקא מעצמך — דמייני מולך את עצמך בתקופה שבה פעלת בדרך שהיום אולי היית בוחרת אחרת.

הביטי בה בחמלה ואמרי לה:

אני מצטערת.
סליחה.
תודה.
אני אוהבת אותך.

חזרי על ארבעת המשפטים כמה פעמים ותני לנשימה וללב לעשות את שלהם. ובהמשך, אם וכאשר תרגישי מוכנה, תוכלי להפנות אותם גם לאדם אחר.